מילה של נאור 
פוסט השבוע: על אימה וקומיקס 

פוסט השבוע: על אימה וקומיקס

 
מילה של נאור |
 

הפרק הכי מושקע בעונה, פרק האימה, הוא מחווה לסיפור מיוחד שהתחיל בסדרת קומיקס שנקטעה באמצע, והגיע עד לסוף מרגש באיטליה. מוקדש לכל אוהבי הקומיקס שביניכם, ואלה שהולכים עם האהבה שלהם עד הסוף

 
 
 
 
 
 
 
 
 
גיבור ילדות. טקס ווילר
 גיבור ילדות. טקס ווילר 
 צילום: ויקיפדיה 
 

 

פרק האימה היה הפרק שאם תשאלו את כל שחקני הסדרה, הם יגידו לכם שבו הם הכי נהנו לשחק. רוב הפרק צולם בחוות אלנבי - גן אירועים באיזור נצר סירני, ששכרנו לשלושה ימים של צילומים אינטנסיביים עם מזגנים ניידים שהכניסו אותנטיות של קור פנימה. בהתחלה חיפשנו מבנה טמפלרי, אבל היה מאוד קשה למצוא אחד כזה שיהיה לוקיישן טוב לאווירה שרציתי להעביר  לצופים, אך בסופו של דבר הצלחנו למצוא את גן האירועים הזה וביחד עם מחלקת הארט המצטיינת שלנו, הצלחנו להפוך גן אירועים עכשווי למבנה סיוטי של רוצחים פסיכופטיים משנת 1936.

 

במשך עוד יומיים צילמנו ביער סמוך לבית שמש, כשאת החוץ של מבנה הבית אנחנו מצלמים באורוות סוסים ישנה סמוך לבית ג'מאל. הסיבה לכתיבת פרק האימה לא הייתה בגלל איזו חיבה מיוחדת שלי לז'אנר האימה, אלא רצון אמיתי לפרגן לאחד מסיפורי הילדות המיוחדים שהיו לי. 

 
 

 

חמש נשים וקומיקס

גדלתי בבית שבו היו חמש נשים: אימא וארבע אחיות, שכולן גדולות ממני. אבי היה איש יקר ומיוחד במינו, אך לצער כולנו איבדנו אותו בטרם עת כשאני הייתי בן שמונה בלבד. המציאות הכתיבה לי להעביר את רוב ילדותי כבן יחיד בבית של 5 נשים בהן רדיתי רוב הזמן. למעשה לא הייתה שום דמות גברית שעיצבה וחינכה אותי, חוץ מאדם אחד, אדם מיוחד מאוד עבורי שהיה בשבילי מודל ודמות לחיקוי. שמו היה טקס ווילר, גיבור הקומיקס המופלא אותו אתם רואים בסדרה תלוי על קיר.

 

טקס ווילר הוא הקומיקס המצליח ביותר באיטליה כבר עשרות שנים, והוא קיים למעשה כבר משנת 1945. מדובר בעלילות גאוניות של חברת הוצאה לאור איטלקית בשם "בונלי", והוברות שלה יוצאות עד היום באיטליה ונחשבות שם ל"קאלט". מי שקנה את הזכויות שלהן בזמנו בישראל הייתה הוצאת הספרים מ. מזרחי שהפכה אותן מיד ללהיט קריאה גדול מאוד. תאמינו לי, גם היום בראייה של בוגר אני אומר לכם - עלילות הקומיקס האלה הן גאוניות. אותו טקס ווילר היה בשבילי כמו אבא, וכאמור, חלקים גדולים באישיותו עיצבו אותי.

 

הוצאת מ. מזרחי הוציאה בארץ כ-50 חוברות של טקס, כשהאחרונה מפרסמת סוף ברור ומוחלט. אני מציין זאת מפני שרוב החוברות לא היו מסתיימות עם סוף, והמילים האחרונות בכל חוברת היו "המשך בחוברת הבאה...", מה שמביא אותי לגיבור קומיקס נוסף שגם תורגם על-ידי אותה חברה ושמו היה "זאגור". אותו זאגור הוא גם דמות קומיקס מדהימה, מין סופרמן של המערב הפרוע, בן בריתם של שבטי האינדיאניים מצפון ארה"ב. סדרת קומיקס מצליחה לא פחות מטקס, רק שבארץ הוצאת מ.מזרחי בחרה להוציא רק 15 חוברות ממנה, כשהחוברת ה-15 מסתיימת בשיא המתח.

 

המרדף אחרי מר מזרחי

מכיתה ג' חיכיתי למ. מזרחי שתוציא לאור את ההמשך, והדבר הכי מתסכל היה שבגב כל חוברת הייתה גם התמונה של החוברת הבאה, והחוברת הבאה הייתה החוברת ה-16 של זאגור, וגם שם הגיבורים הגיעו לבית ישן בלילה של סערה וגם הבית ההוא התגלה כבית אימתי במיוחד. כשנה לאחר גיוסי לצבא לקחתי לאיזו שבת שנשארתי בבסיס את חוברות זאגור הישנות כדי להעביר את הזמן, והתחלתי להבין שאם לא אפעל בקרוב לעולם לא אקבל את הסוף של העלילה המותחת מכיתה ג'. החלטתי שבחופשה הבאה אני לוקח את החוברת ה-15 להוצאת הספרים מ.מזרחי וסוגר לילד שבי מעגל.

 

חודש לאחר מכן מצאתי את עצמי צועד ברחוב אלנבי מחפש את מ. מזרחי. נכנסתי לשם ושאלתי את אחד העובדים אם מר מזרחי נמצא. העובד התגלה כבנו של מר מזרחי - בחור גבוה ונעים הליכות שהצביע לכיוון סוף החנות כשידו טיפה רועדת באופן בלתי נשלט. השילוב בין ידו הרועדת למבטו המופחד עוררו בי את החשד שיכול להיות שאתקל בטיפוס לא קל, אך הסיפור המרגש שהיה לי לספר לו עודד אותי ומצאתי את עצמי מתקדם לכיוון כוך קטן בסוף החנות בו ישב אדם גדול עם כובע בארט ישן. 

 
איפה החוברת ה-16? זאגור
 איפה החוברת ה-16? זאגור 
 צילום: ויקיפדיה 
 

 

"מר מזרחי?" שאלתי. "כן", ענה לי אדם עם מבטא טורקי והבעת פנים שהבהירה לי שיש מצב שזה באמת לא יהיה קל. הצגתי את עצמי עם הרבה כבוד לבן אדם שמולי וסיפרתי לו את הסיפור המרגש על החוברת ה-16 ועל זה שאני מחכה לה כל כך הרבה זמן. מר מזרחי הקשיב בצורה שגרמה לי לחשוב שיש מצב שאולי אני מגיע לליבו, אך מהר מאוד הוא הבהיר לי שלמרות שהחוברות המתורגמות נמצאות במרתפי החנות הוא לא יוציא אותן לאור. לא וויתרתי וחזרתי לאותה חנות חודש אחרי חודש, אבל לצערי מר מזרחי רק הפך ליותר ויותר עקשן. בפעם האחרונה שהייתי שם אפילו לבנו המנומס נמאס והוא ניסה להתערב לטובתי, אך אביו לא אהב זאת כנראה ולפי המרדף המוזר שהוא ניהל בחנות אחרי בנו אני הבנתי שהסיכוי הקטן שנשאר עם משפחת מזרחי כנראה נגמר.

 

12 שנים מאוחר יותר, אי שם באפריל 2003, הייתי בדיוק בחופשה בוונציה ומילאנו עם בת הזוג שהייתה לי אז. חברתי, שהייתה אנימטורית מוכשרת וחובבת קומיקס בעצמה, לא ויתרה לי ושכנעה אותי לקראת סוף החופשה לברר על חברת "בונלי" שהייתה ממוקמת לא רחוק מהמלון שלנו וגם השיגה את המספר. למרות המחווה הייתי פחות נלהב. פחדתי שאתקל באיזה מר מזרחי מילאנזי שיבאס את כל הנסיעה. בסופו של דבר השתכנעתי ושיחת טלפון אחת העבירה אותי לאחראי על ארכיון החוברות שהתקשה להבין על איזו חוברת אני מדבר. המספור האיטלקי לא היה זהה למספור החוברות הישראלי, מה גם ששם יצאו איזה 1,200 חוברות ולא 15. סיפרתי לו פחות או יותר את העלילה עם בית האימה שהם נקלעו אליו וגם הוספתי שאני במאי מישראל שגדל על החוברות ושזו תהיה בשבילי סגירת מעגל מיוחדת במינה.

 

החוברת ה-16

האיטלקי שינה את קולו ואמר לי לבוא מיד, ואני הגעתי למשרדי בונלי תוך רבע שעה. כשהגענו העוזרת האישית של בונלי הנוכחי התרגשה מהסיפור והכניסה אותנו למשרדו של המו"ל שהיה אדם מאוד מאוד מבוגר. כל ההנהלה הבכירה של "בונלי" התגודדה סביבנו ואני סיפרתי להם מי היו טקס וזאגור בשבילי, ועל כך שאני לא מבין איך לעזאזל בהוליווד לא קלטו את הפוטנציאל המטורף ל"ריימייק" ושבטיפול נכון זה יכול להיות להיט מטורף. בכל הזמן הזה ידעתי שהאחראי על הארכיון מחפש את החוברת עם בית האימה וניסיתי פשוט להרוויח זמן. לשמחתי ראיתי גם שאני חודר עמוק לליבו של בונלי הנוכחי שהביט בי ממש נרגש. היו אלה לדעתי המילים על הוליווד וההשוואה הלא מחמיאה כלפי ספיידרמן ובאטמן ועל כך שטקס וזאגור לא רואים אותם ממטר, הם שקנו את בונלי המבוגר. העוזרת שלו גם אישרה את תחושותיי סופית כשהיא תירגמה אותו "הוא אומר שאתה מדבר בחוכמה והוא גם שואל אם יש לך קשרים שם".

 

 

 
 
המבנה שבו צולם הפרק
 המבנה שבו צולם הפרק 
 צילום: נאור ציון 
 

 

"איפה שם?" שאלתי, "בהוליווד" היא ענתה, כשבונלי המבוגר מהנהן בראשו לכן. פתאום קלטתי משהו שלא שמתי אליו קודם לב. קלטתי שבונלי חושב שאני משהו הרבה יותר גדול ממה שאני. עמדתי ליד חברתי שהייתה אחת הנשים היפות ביותר כולל איטליה והאיזור, כשבפוקס גם לבשתי איזה מעיל של "סלב על". קלטתי שהוא באמת מאמין שאוכל לעזור בתיווך לאיזה מפיק סרטים הוליוודי מפורסם. אני, שהייתי קרוב לחוברת ה-16 יותר מאי פעם, שיחקתי את המשחק ואמרתי"בוודאי שיש לי קשרים שם. כבר דיברתי על זה עם לא מעט מפיקים ואני כבר אומר לכם אני לא אפסיק עד שכל השוק האמריקאי יכיר את גיבורי הקומיקס המופלאים האלה".

 

בונלי המבוגר הביט בי מלא הערצה, הרים את הטלפון וסינן איזה משפט באיטלקית, הביט בי שוב ואמר משהו שמיד תורגם: "אתה לא תצא מכאן בלי החוברות שחיכית להן כל כך הרבה זמן". הוא ציווה על שני עובדים נוספים לצאת מהחדר ולהצטרף לחיפושים בארכיון, וחצי שעה מאוחר יותר האיטלקים חזרו עם החוברת ה-16 שמספרה באיטליה היה 32. התמונה הייתה אותה תמונה שהייתה על גב החוברת ה-15 - בית רפאים בלילה אפל וגשום.

 

הייתי נרגש יותר ממה שהייתי אי פעם. הם חיבקו אותי כשחברתי מצלמת הכל מהצד, וליתר ביטחון הם גם נתנו לי את שתי החוברות הבאות שממשיכות את אותה חוברת, כשבונלי קם ונותן לי במתנה מהדורה מיוחדת ומפוארת לאספנים של טקס ווילר. האנשים המקסימים האלה עשו עבורי את אחת המחוות היפות ביותר שאפשר לעשות ואני הייתי בעננים. קצת אחרי שחזרנו מצאתי את עצמי שוב צועד ברחוב אלנבי עם החוברת מאיטליה לכיוון החנות של מ.מזרחי. הייתי חייב להראות למר מזרחי מה יש לי ולו אין, טובה ישנה שהייתי חייב לחייל שפעם היכרתי.

 

פרק האימה מוקדש באהבה לתוכן של אותה חוברת ומנהל לוקיישנים ראוי להערצה על כך שהוא מצא בית בדיוק כמו שהיה מאוייר באותה חוברת אבודה.

 

באהבה גדולה,

נאור

 

 

הפספוסים של פרק האימה»

 

מאחורי הקלעים של הפרק»

 

צפו בפרק האימה המלא»

 

הפרקים המלאים של החברים של נאור לצפייה ישירה בנענע10

 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by